כמעט 1 מכל 4 אנשים בעולם מרגיש בדידות.
בעולם שמחובר יותר מתמיד, מיליארדים (!) עדיין חיים בתחושת בדידות. הלחץ של החיים המודרניים, הפחד משיפוטיות והקושי לבטא את האני האמיתי שלנו, משאיר רבים בתחושת בידוד חברתי. זו הסיבה שיצרנו את וירנדה—כי לכל אדם מגיע להרגיש שמקשיבים לו ומבינים אותו.
מגפת הבדידות של המאה ה-21
אנו חיים בעידן הבדידות. בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת של הרשתות החברתיות והאפליקציות שמחברות בינינו, אנחנו אמנם מחוברים הרבה יותר ממה שהיינו בעבר, אך רק במישור הדיגיטלי – מה שגורם לנו בפועל להיות מנותקים יותר מתמיד! נוסיף לזה את הבלטת המעמדות וההצלחה החברתית של האינדיבידואל שנקבעו ברוב המקרים על ידי פלטפורמות דיגיטליות, מה שמייצר תופעות חברתיות שמבודדות את האדם מהסביבה ולא מאפשרות להשתלב (לדוגמא: חרם).
ספציפית במקרה של דור ה-Z הבעיה אף גדולה יותר, מכיוון שמדובר באנשים שלא חוו את החיים לפני עידן האינטרנט. זהו גם הדור הראשון שבו הטכנולוגיה נגישה בגיל צעיר כל כך. בני דור ה-Z התרגלו לתקשר רק באמצעות טכנולוגיה ומבחינתם הם רוצים להיות מחוברים בכל רגע נתון. המצב הזה מייצר ניכור חברתי ומקשה עלינו להשיג אוזן קשבת בזמן אמת ללא אלמנט של שיפוטיות. בתור בני אדם, כולנו תמיד רוצים שיהיה לנו את המקום הבטוח לשתף את מה שעובר עלינו, לפרוק ולהוציא החוצה מחשבות ורגשות. לא תמיד חשוב לנו לקבל בחזרה פידבק, מספיק ש"הוצאנו את זה החוצה". אך כיצד נוכל להגיע למצב שבו נפרוק בביטחון מלא מבלי שהצד השני ישפוט או יתייג אותנו?
כ-20% מבני 20 ומעלה מדווחים על בדידות לפעמים או רוב הזמן. בארצות הברית המספרים אף גבוהים יותר - 58% מהאמריקאים מרגישים בדידות, ו-79% מאנשי דור ה-Z האמריקאי לפעמים או תמיד מרגישים בודדים. הבידוד החברתי משמעותי גם באירופה ומשפיע על כ-18% מאזרחיה. הבדידות במגמת עלייה משמעותית והגיע הזמן לפעול!
הידעת?
על פי דו"ח של ראש שירותי בריאות הציבור של ארה"ב, חוסר בחיבור חברתי מסוכן כמו עישון של עד 15 סיגריות ביום. הדו״ח גם מרחיב על ההשלכות הפיזיות בחוסר חיבור חברתי שיכולות להיות הרסניות.
29%
סיכון מוגבר למחלות לב
32%
סיכון מוגבר לשבץ מוחי
50%
סיכון מוגבר לדמנציה
חוסר ביטוי עצמי מוביל לתחושת בדידות.
אז למה אנשים לא מצליחים להביע את עצמם?
פרופ' קרל גוסטב יונג (M.D.)
פסיכיאטר ופסיכולוג שוויצרי,
אחד מתלמידיו של זיגמונד פרויד
הכירו את דנה, נערה צעירה שהתחילה לעבוד במקום העבודה הראשון שלה.
לאחרונה דנה ננזפה על ידי המנהלת שלה במהלך יום העבודה והחוויה גרמה לה להרגיש רע. היא מעולם לא חוותה משהו דומה. המחשבה על הסיטואציה הזו לא יוצאת לה מהראש, היא רק רוצה לפרוק! מה עליה לעשות? הנה הפתרונות שעומדים לרשותה כיום:
היא אולי תקבל אוזן קשבת אך היא לעולם לא תהיה ניטרלית בגלל הידע המקדים שכבר יש לצד השני אודותיה. לא משנה כמה אהבה והערכה יש בצד השני כלפיה, האדם הזה מכיר אותה ולכן הוא לא יוכל להיכנס לנעליים ניטרליות. בנוסף, לא תמיד אנשים, גם הקרובים ביותר, יודעים להקשיב מבלי לשפוט את הצד השני, משהו שדנה לא רוצה לשמוע בסיטואציה כזו ולכן היא עשויה להעדיף להימנע ולשמור בפנים.
במקרה כזה דנה אולי תקבל אוזן קשבת שהיא גם מקצועית וגם לא שופטת, אך בגלל החסם הפיננסי דנה לא יכולה להרשות זאת לעצמה. מה גם שהמאמץ בהגעה לאוזן הקשבת (חיפוש איש מקצוע, פנייה, קביעת פגישה, הגעה לפגישה), לא שווים את המאמץ בשביל משהו שדנה תופסת בתור "לא מהותי".
כפי שניתן לראות, הפתרונות הקיימים נותנים מענה חלקי אך במקרים מסויימים דנה לא תקבל את הפתרון המושלם. אילו רק הייתה יכולה לדבר באופן אנונימי, מתי שרק תרצה, עם אדם כלשהו שרק יקשיב לה בלי שיפוטיות…